את האמת", איתן אמר בחצי ייאוש חצי כעס, "כלום לא עוזר. שלא תביני לא נכון, אני באמת אוהב את אשתי, אבל לא משנה מה אני עושה, זה לא נספר ולא נחשב בעיני שירן. אני יכול לקנות לה זר פרחים, לסדר את הכלים בכיור, לעזור עם הילדים במקלחות ולקחת אותם לחוגים – ועדיין זה לא נחשב בעיניה. אפילו צמיד היהלומים שקניתי לה ליום ההולדת לא שימח אותה."
שירן השפילה את מבטה והנהנה בשקט.
"בין אם אני עושה דברים ומתאמץ לעזור לה ובין אם לא, גם ככה היא ממשיכה לכעוס עליי כל הזמן, לצעוק ולהתעצבן. אז מה זה משנה כבר? כבר נמאס לי, ואני לא עושה כלום בבית. אבל האמת היא שכבר אין אותנו. לא נפגשנו באמת כבר הרבה זמן, ואי אפשר להמשיך ככה."
בדמעות בעיניים הגיבה שירן.
"אתה לא באמת רואה אותי. קנית תכשיט וסימנת וי שעשית משהו בשבילי. לא באמת אכפת לך ממני. ואת כל הבישולים והכביסות שאני עושה מאהבה, אתה פשוט לוקח כמובן מאליו. ואתה צודק, אי אפשר להמשיך ככה. גם לי נמאס."
"אתם יודעים," השבתי להם, "נשמע ששניכם מאוד בודדים, ולמען האמת הסבל שלכם די דומה. כל אחד מכם מרגיש לבד בתוך הזוגיות, שהוא רק נותן ונותן, והשני פשוט לא מעריך זאת ולוקח הכול כמובן מאליו."
שניהם הנהנו בהסכמה שקטה.
"אני רוצה ללמד אתכם משהו חדש. כשם שהגוף שלנו זקוק להזנה, כך גם המרחב הזוגי שלנו זקוק להזנה. ישנן מספר דרכים להזין את המרחב הזוגי, והן נקראות שפות של אהבה.
חשוב שנהיה מודעים לכך שלכל אחד מאיתנו יש שפת אהבה שונה – ממש תרגום אחר לחוויית האהבה. ככה כל אחד מרגיש אהוב באמת, דרך השפה שלו ולא דרך שפה אחרת. כמו שאתם מתארים בכאב גדול את הבדידות ואת התסכול, הרבה פעמים שני בני הזוג באמת אוהבים זה את זו, אך לכל אחד מהם יש תרגום אחר לאהבה. ואז אף אחד מהם לא באמת מרגיש אותה.
יש כ"כ הרבה שפות שונות של אהבה, ונשמע אולי שאחת השפות של שירן להביע את אהבתה אליך היא דרך הבישול והטיפול בבית שהקמתם ובמשפחה שבניתם ואולי שפת האהבה שלך היא שפת המתנות ושפת המגע.
פלומה של תקווה נכנסה לחדר, סקרנות התעוררה ומשהו חדש התחיל.
