בדרך הביתה דנה העירה לאורי הערה קטנה. לפחות בעיניה היא הייתה קטנה ותמימה
בעיניו, לעומת זאת, היא נשמעה כמו ביקורת.
הוא לא אמר כלום באותו רגע, אבל משהו בפניו השתנה. והוא כבר הספיק לנהל בינו לבין עצמו שלוש שיחות פנימיות, להיעלב פעמיים ולהחליט שפשוט לא שווה לו לדבר על זה.
כמה דקות אחר כך, כשהם הגיעו הביתה, דנה הסתכלה עליו ושאלה:
"מה קרה?"
"כלום" ענה לה אורי
"כלום?"
"כן."
"אתה בטוח?"
"כן."
"כי אתה נראה ממש לא בטוח."
אורי משך בכתפיו.
זו הייתה הנקודה שבה דנה ידעה שהיא שוב פעם עומדת לנהל שיחה עם אדם שנעלם בהדרגה אל תוך עצמו.
בהתחלה עוד אפשר לראות אותו.
"אתה כועס?"
"לא."
"משהו מפריע לך?"
"לא."
דנה נשפה.
וככל שהשקט התארך, משהו בתוכה התחיל להגביר עוצמה.
"כי אם משהו מפריע לך, אפשר לדבר על זה."
שתיקה.
"באמת, אני מוכנה להקשיב."
שתיקה.
"אני רק לא מבינה למה אתה תמיד…"
הקצב עלה….
"ולמה בכל פעם שקורה משהו אתה פשוט מתעלם או ממלמל משהו ואז שותק
ואז אני נשארת לבד ומנסה להבין מה קרה פה בכלל ואיך הגענו למצב הזה?…."
ואז נשאר בעיקר שקט.
היה ממש קשה להתעלם מהאוויר המתוח ששרר בבית. ניתן היה לחתוך אותו עם סכין
אורי, מצדו, רק רצה שדנה תראה אותו ושהכל יירגע כבר.
דנה, מצדה, רק רצתה שידבר וישתף ושהיא לא תישאר שוב פעם לבד.
אחת הדינאמיקות הנפוצות והכואבות ביותר במערכות יחסים זו הדינאמיקה של סערה וחומה, או במטאפורה קצת יותר חמודה – הריקוד ההישרדותי של ברד וצב. האחד מוציא את האנרגיה החוצה ע"י כעס, צעקות רגש סוער ועוד והשני כדי להגן על עצמו מתרחק ולבסוף מתנתק.
תדמינו לעצמכם סערת הוריקן בעוצמה אדירה שסוחפת כל מה שבסביבתה, אם מתקרבים אליה היא סוחפת פנימה. כל בר דעת ירצה להתרחק ממנה. זהו פתרון אחד שממש מהווה מנגנון הגנה אצל אנשים שחיים עם גברת ברד שכזו. המנגנון בריא אומר, שצריך להתנתק, להשתבלל כמו צב, להיכנס לשריון, וממש לא להסכים להיות חלק מהסיפור.
ומה עם אותה גברת ברד? תדמיינו שאתם חווים סערה מבפנים, הכאב עז, ישנן תחושות קשות של פחד, זלזול, חוסר הערכה וכבוד, אתם כואבים וכועסים ומה שאתם צריכים כעת זה רק משהו שיקשיב לכם, יתמוך בכם ולא ייתן לכם להיות לבד בתוך כל הסיפור הזה. ובמקום זאת, אתם מרגישים עוד יותר לבד. התרחקו ממכם, התנתקו ופשוט ננטשתם.
כעת, ככל שהסערה של גברת ברד מתחזקת אצל מר צב הקיר מתבצר עוד יותר והוא מתנתק. כך יוצא שההגנות של כל אחד מבני הזוג פוגעות אחד בשני והכדור שלג השלילי גדל ומתעצם כל הזמן.
במערכות יחסים ארוכות טווח עם דינאמיקה זו, מה שקורה זה שלאט לאט הניתוקים של הצב לא יופיעו רק בזמן הסערה אלא יהיה נוכחים יותר ויותר בתוך הקשר עצמו. כעת תחושת הניתוק והבדידות הופכת בעצמה למקור נוסף של סערה.
אז איך יוצאים מהמעגל הלא נעים הזה? קודם כל להיות מודעים לדינאמיקה הזו ולהבין שזה קורה גם אצל המאסטרים בזוגיות 😊
לאחר שישנה מודעות, צריך ללמוד איך ליצור תיקון ואיך ולחזור ולהתקרב. וכן זה לגמרי אפשרי 😊
כי מעל תהום שנוצרה ניתן לבנות גשר וכמו שסו ג'ונסון אמרה בצורה יפהפיה " האהבה היא אריגה של רגעי פגיעות, ניתוק, חיבור, תיקון ויצירת מקום בטוח".
